פסק-דין בתיק ת"א 174356-09

עניינה של תובענה זו היא מעילה לכאורה, שהתגלתה בחודש ספטמבר 2007 בחברת סמייל תקשורת בע"מ, מקבוצת יורוקום תקשורת בע"מ (להלן- קווי זהב או החברה). אז עלה החשד, שנעלמו ממחסני החברה מכשירי טלפון בהיקף כספי השווה ל- 72,124$, והוצעו למכירה בשטחים. בבדיקה אשר בוצעה בקווי זהב עלה, כי המכשירים החסרים, הנושאים מספרים סידורים (סיריאלים) ידועים לחברה, לא נמכרו, ולמעשה הם "מצויים" במלאי החברה ואמורים היו להיות במחסניה.

קב"ט קווי זהב, מר רמי פייגלביץ (שלא הובא לעדות), ערך בדיקה דקדקנית על מנת לאתר את הטלפונים האמורים, אך אלו לא נמצאו, כך נטען, במחסניה של החברה. אשר על כן, נערכה ספירת מלאי במחסני החברה, במסגרתה נבחנו רשימות הוצאת מכשירי הטלפון במערכת הממוחשבת של החברה והצלבתה עם טפסים ידניים אשר נחתמים עם הוצאת מכשירים, כאמור.

מר איתי קינן (להלן- הנתבע), שימש באותה עת מנהל המחסן בחברה. ציוד אשר נמכר על ידי החברה יוצא מהמחסן לשני גורמים- ללקוחות או לקבלנים אשר מוכרים את הציוד ללקוחותיהם, ועד למכירתו מוחזק הציוד במחסני הקבלנים.

הציוד הוצא מהמחסן באמצעות תעודות משלוח חתומה עם מלוא הפרטים בהתאם לנוהל (ראה סעיף 12.3 לסיכומי התובעת). בחקירה שנעשתה על ידי החברה עלה, כי קיימות תעודות הוצאה של מכשירי טלפון ל"לקוח כללי" בכמויות של עשרות יחידות לתעודת משלוח. העניין העלה חשד, שכן החברה אינה מוציאה כמות גדולה כל כך של טלפונים במסגרת תעודת משלוח אחת, ומשיכת מכשירים בהיקף רב כאמור אינה משקפת את פעילותה הסדירה של החברה.

לאור ממצאי הבדיקה, נדרש הנתבע להציג לחברה, במקביל לטפסים הממוחשבים האמורים, את הטפסים הידניים של הוצאת טלפונים מהמחסן, כדי לאמת את חתימת הגורם שמשך את מכשירי הטלפון הרבים ממחסני החברה.

ביום 17.9.07 נערך לנתבע שימוע ובעקבותיו, ביום 7.10.07, נמסר לו מכתב פיטורין.

בשימוע נמסר לנתבע, כי הופקו ממחשבו תעודות משלוח רבות שאינן תקינות, בהן מצויין "לקוח כללי", ועל כן לא ניתן לזהות את המען אליו נשלח הציוד. הציוד שמופיע בתעודות המשלוח הללו, הוצא מהמחסן אשר היה תחת ניהולו ובאחריותו, לא נמכר ולא התקבלה בגינו כל תמורה.

מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן- התובעת) היא חברת הביטוח אשר ביטחה במועדים הרלוונטים את חברה קווי זהב בפוליסה מס' 3500000159/07/מ לביטוח מעילה באמון.

טענות התובעת בתמצית

התובעת טוענת, כי הנתבע הפר נהלים חמורים ומעל בתפקידו ובאחריות הרבה אשר ניתנה לו כמנהל מחסן. הנתבע לא הצליח לספק הסבר באשר לחוסרים בציוד בשווי של כ- 300,000 ש"ח. ממחשבו של הנתבע הופקו תעודות משלוח בלתי תקינות, ללא כל יעד. מעבר לכך, הנתבע הודה, כי הורה לגרוס תעודות משלוח שלא בהתאם לנהלי החברה, לשנים 2006-2007. 

התובעת מוסיפה וטוענת, כי עמדתו של הנתבע לפיה נכשל בתפקידו כמנהל המחסן השתנתה במהלך ההליכים דנן, ובמסגרת חקירתו הנגדית אף הכחיש הנתבע את היותו מנהל המחסן.

טענות הנתבע בתמצית

הנתבע טוען, כי לא ביצע את המעשים המיוחסים לו. טענת התובעת בדבר ציוד חסר בשווי כה רב לא הוכחה, ככל שהדבר קרה בפועל, הוא נעשה בעקבות כשלים ניהוליים של החברה בלבד.

למחשבו האישי של הנתבע במחסן החברה הייתה גישה לגורמים רבים, הן פנימיים והן חיצוניים. עצם הפקת תעודות משלוח מהמחשב שעל שולחנו גרמה לציון שמו עליהן באופן אוטומטי, ללא קשר לזהות הגורם אשר הפיק אותן. הנתבע טוען, כי הוא אדם נורמטי אשר עובד קשה על מנת לפרנס את משפחתו ונסיון חב' קווי זהב והתובעת להפוך אותו לשעיר לעזאזל מופרך וחסר תום לב.

דיון

התובעת טוענת, כי הנתבע הורה לשני עובדי מחסן הכפופים לו לגרוס קלסרים בהם תוייקו תעודות משלוח. לדידה, למעשה יש משמעות רבה להוכחת מעשה מעילה על ידי הנתבע, והוא אף הודה בו מפורשות:

"אני אמרתי למחסנאים שעבדו שמה יש פה חומר מאוד ישן שאין בו שימוש אני מבקש לגרוס. בלי קשר לקלסרים האלו או לא לקלסרים האלו. זה חומר שישב במחסן תקופה מאוד גדולה, לא היה מקום מעבר, הפריע במעבר, אני אמרתי להם תשמעו, תגרסו, יש פה חומר מאוד ישן תגרסו את זה." (עמ' 35 לפרוטוקול, שורות 24- 27)

התובעת דוחה את טענות הנתבע לפיהן הורה על גריסת הקלסרים בשל חוסר מקום. התנהלות זו אינה סבירה ואינה עומדת בקנה אחד עם נהלי החברה בדבר העברת מסמכים לארכיב החברה, אותם הכיר הנתבע ואף פעל לפיהם בעבר.

הנתבע טוען, כי גרסתו בדבר גריסת מסמכים שלא אמורים היו להיגרס, ונגרסו בשוגג על ידי עובדי המחסן, לא נסתרה. התובעת בחרה שלא להעיד את עובדי המחסן שעבדו יחד עם הנתבע, על מנת לאמת את גרסתה, ומשכך טענתה כאילו הנתבע ניסה להשמיד ראיות תלויה על בלימה. מעבר לכך, במחסני החברה היו דוחות ממוחשבים אותם נמנעה התובעת מלחשוף (סעיף 32 לתצהיר הנתבע).

בנסיבות העניין סבורני, כי דין טענת התובעת להידחות.

התובעת בחרה שלא לזמן לעדות את עובדי המחסן אשר השמידו הלכה למעשה, כך נראה, את התעודות החסרות. הנתבע טען לשגגה בהשמדת התעודות כבר מהשימוע שנערך לו ביום 17.9.07. טענה זו שזורה בכל כתבי טענותיו וכך גם בעדותו. מנגד, התובעת לא הצליחה לשכנע, כי התעודות הושמדו על ידי הנתבע במתכוון לשם הסתרת מידע, וכן נמנעה מלחשוף מסמכים רלוונטים לבקשת הנתבע, על אף שהודתה בקיומם: ספירות מלאי, דוחות הפרשים נטענים, חשבוניות, כרטסת הנהלת חשבונות, דוחו"ת נוכחות של עובדי המחסן וכדומה (כמפורט בסעיפים 13 - 20 לסיכומי הנתבע). חסרונם של מסמכים אלו אינו מאפשר לקבוע, כי הנתבע ביצע את המיוחס לו בכתב התביעה.

התובעת טוענת, שהנתבע ניסה לאורך כל הפרשה לטפול את האשמה על גורמים אחרים, כגון מר עופר מרימי, מנהל הרכש והלוגיסטיקה של החברה ועובדי החברה אשר עבדו "תחת שם המשתמש" של הנתבע במחשבו במשרד.